פנאופטיקון וירטואלי

12 באפריל, 2014 | מאת doron |

האמת היא שבימים האחרונים חשבתי על המינוח פנאופטיקון דיגיטאלי1, לצערי מורוזוב2 הטביע את הביטוי בהקשר אחר, בהקשר של שימוש באינטרנט עי המדינה, לטובת מעקב אחר אזרחים.

אני דווקא מכוון לפנאופטיקון3 שהוא רחב יותר, בשונה ממורוזוב שמגביל עצמו לאינטרנט בלבד, אני סבור כי המציאות כיום מוכיחה לנו כי קיימים נסיונות שונים של המדינה לייצר מצבים שבהם מתבצע פיקוח אלקטרוני (לאו דווקא עי שימוש באינטרנט) – כזה שיוצר בהכרח שינוי התנהגותי שלנו , לפחות אני יכול להעיד על כך שאצלי קיים שינוי כזה.

יכול להיות שיטענו כלפי שבגלל שאני מודע לכל הדברים שהמדינה מנסה לעשות, ולכן אני רואה את אותו פנאופטיקון וירטואלירודף אותי או אותנו בכל מקום.

אבל לצערי אני סבור, שבעתיד הלא רחוק יותר ויותר אנשים יראו את הדברים הללו, וגם אם לא יצליחו לבטא את הדברים, אולי בשפה פשוטה יקראו לזה אח גדול” , אבל לדעתי , מעבר לאותה עין בוחנת של אח גדול, עצם הידיעה על קיומה של מערכת פיקוח שכזו והיכולת לראות אותה פועלת ביומיום, יוצרת את השינוי ההתנהגותי של הפרט.

שינוי התנהגותי זה, לא היה נגרם כלל אילו הפרט לא היה חש מפוקח.

 

אבל, ראשון , ראשון, ואחרון אחרון.

panopticon

קבוצות הייחוסזיהוי חד ערכי לקבוצות שונות באוכלוסיה

בישראל , 2014 , קיימות מספר קבוצות ייחוס , שבהמשך נראה שמרבית הפרוייקטים מתרכזים אליהם.

קבוצות אלו מאפשרות לנו לשייך את הפרוייקטים, ויותר מכך, ניתן לראות אילו פרוייקטים נמצאים בתהליכי בדיקה, ואת זה חשוב להבין.

בין אם מדובר במדיוניות מכוונת ובין אם לא, הסיטואציה שנוצרה בארץ היא כזו שישנם קבוצות שקל למדינה להפעיל עליהן כלים טכנולוגים שונים, בגלל שלא קיים צורך בחקיקה, האזרחים לפיכך הם הקבוצה האחרונה שנחשפת לאותם פרוייקטים.

 

להיוולד ללא זכויות – המציאות בישראל, מחלקת את המדינה ל-2 , מדינת ישראל בתוך הקו הירוק” (לפני 67) , והשטחים. למעשה, הפלשתינים שנולדים בשטחים , נולדים למציאות שבה כמעט ואין להם זכויות לא זכויות אדם, ובוודאי שלא זכויות אזרח.

ולמעשה מתוך מציאות זו והמצוקה הנלוות אליה, הם נדרשים להיכנס לעבוד בישראל, ומעבר למאגרי המידע שמחזיקים עליהם רשויות הביטחון, הם היו כמעט הראשונים כקבוצת אוכלוסיה שעליהם הופעל מאגר ביומטרי (ותיעוד ביומטרי), ומערך של שערים ומעברים המבוססים על אותו מאגר.

ברור לגמרי, כי קבוצת אוכלוסיה שכזו, שהיא מלכתחילה נטולת כל זכות, לא תוכל כלל לבוא ולטעון לפגיעה בזכויות שממילא לא קיימות וכמובן שתמיד יוכלו לומר להם שהם יכולים להישאר בשטחים ולרעוב.

כמובן שהמציאות ביחד עם התירוץ הבטחוני, יוצרים מצב שבו אפשר להפעיל עליהם כלים שכאלו , ללא חקיקה וללא שבאמת ניתן יהיה לעזור להם.

 

להיכנס לארץ ולאבד את הזכויות – הקבוצה השנייה , היא אולי מעט גבוהה יותר בהיררכיה (למרות שזה לא ברור), היא הקבוצה של מבקשי המקלטאו מהגרי העבודה” (בחרו אתם איך לקרוא להם), עובדתית, מהרגע שהם נכנסו לארץ, בגבול הדרומי והועברו לידיים של רשות האוכלוסין וההגירה נלקחו מהם מידע ביומטרי4 וביולוגי (ככל הנראה מחלקם), גם הם בסיטואציה שהם יכולים להתלונן מהיום עד מחר, את זכויות האדם שלהם ו/או זכויות אחרות , ככל שהיו להם, כנראה שהם הותירו מעבר לגבול, ובכך למעשה מנהל האוכלוסין וההגירה יכול לעשות מה שבא לו , ללא הליך של חקיקה וללא שקיפות.

בימים אלו גם קיימת הצעה של משרד הפנים לבנות מאגר ביומטרי לתיירים באופן כללי, כלומר כל תייר מכל מדינה שנכנס לארץ יידרש למסור פרטים ביומטריים5.

 

עברת על החוק , איבדת זכויות – קבוצת חסרי הזכויות השלישית הנה אלו שבצורה כזו או אחרת עברו על החוק, או כאלו שנחשדו בעבירה על החוק.

השבס מחזיק מידע ביומטרי על אסירים (מי שהורשע), של תמונות וטביעות אצבעות, הוא הגדיל לעשות והוא מחזיק גם מאגר ביומטרי קולי6 של אסירים (דבר שהוא ללא אחיזה חוקית, כך לדברי ביהמש העליון), בנוסף לכך הוא מחזיק במידע ביומטרי של סוהרים אשר לא נמצא במאגר מרכזי (אלא בתיקים אישיים), למעט מקרים נקודתיים או יחידות ספציפיות ששם זה מצוי במאגרים.

מעבר לשבס יש את המשטרה, אשר מחזיקה מאגרים ביומטרים וביולוגיים, של אנשים שעברו אצלהמדובר במאגרים שהוקמו בעבר על מנת להחזיק מידע על חשודים, אולם לאחר מכן המשטרה המשיכה להחזיק את המידע על חשודים שהורשעו בסופו של דבר, ובשלב שלאחר מכן היא המשיכה להחזיק גם מידע על נחקרים ששוחררו בסופו של דבר וגם כאלו שכלל לא הוגש נגדם כתב אישום.

המאגרים המשטרתיים מבוססים על סדר הדין הפלילי, ומדובר ב 3 מאגרים ביומטריים, מאגר טביעות האצבעות, מאגר תמונות פנים ומאגר DNA (נלקח עי דגימת רוק).

כמובן שהמאגרים המשטרתיים מופעלים הן על הפלשתינים, הן על הפליטים , הן על אסירים , והן על אזרחים.

[ בנוסף לכך, יש למשטרה מאגרים נוספים, כל פרויקט A-3 הינו בעצם פרויקט שאוגר מיקום של מכוניות (וזיהוי על בסיס לוחית רישוי), השותפות של המשטרה בפרויקטי עיר בטוחה עם עיריות שונות, בעצם מאפשר לה גישה למאגרים נוספים של מצלמות, וכמובן שבכל פעם שיש חשד לאירוע , המשטרה אוספת את כל המידע ממצלמות האבטחה באותו אזור (כך לדוגזוהה עובד זר טורקי שרצח את בת זוגו והשאיר את גופתה מבותרת במזוודה בדרום תא).

ובעקבות התיקון לחוק נתונים התקשורת, יכולה המשטרה לאגור מידע על מיקום של טלפונים סלולריים.7 ]

 

המאגרים של בעלי הזכויותהקבוצה האחרונה היא הקבוצה של האזרחים, עליהם לא ניתן לכאורה לטעון שאין להם זכויות, למעשה יש להם כל מיני זכויות , אך הדבר לא מונע קיום של מאגרים שונים עליהם.

צהל, מחזיק מידע ביומטרי וביולוגי של חיילים, מאגרים שמקורם ברצון להיות בעלי יכולת לזהות חללים, מאגרים אלו הוקמו לאחר מלחמת יום הכיפורים, והם כפופים לחוק הצבאי, ולשיפוט הצבאי. מדובר במאגר צילומים, מאגר של טביעות אצבעות, מאגר של צילומי שיניים, וכיוצב.

לאחר צהל יש לנו את משרד התחבורה, בשלהי 2006 כחודש לפני עזיבת התפקיד חתם שר התחבורה דאז מר מאיר שטרית על תקנות חדשות , ובעצם אישר להתחיל במהלך של החלפת כל התמונות בכל רישיונות הנהיגה לתמונות ביומטריות, הצעד הזה לא לווה בהליך של חקיקה, ולמעשה מדובר במאגר מידע רגיש שהוקם בניגוד לחוק, וללא ההסדרים הנדרשים למאגר ייחודי שכזה (יודגש כי גורמים שונים, גם במערכת הממשלתית, טוענים כי מדובר במאגר ביומטרי לכל דבר, מאידך טענת משרד התחבורה היא שלא מדובר במאגר ביומטרי מכוון שהם לא מוצאים את הביומטריה מהתמונות).

אינני יודע איך אחרים נוהגים, אולם בכל פעם שאני פותח את הארנק שלי ועיניי נחה על רשיון הנהיגה – המחשבה שחולפת לי בראש זה על מאגר התמונות הביומטרי שלהם.

הבא בתור הוא משרד הבריאות אשר מחזיק מאגר מידע ביולוגי8, במסגרת סקר המחלות התורשתיות שהוא מבצע, מאגר שאין לגביו הסדרה בחוק (ואף לא יידוע של כל ההורים), החמור הוא שמעבר לתוצאות הבדיקה שומרים גם את הדגימה הביולוגית עצמה , מה שיאפשר שימושים עתידיים שכרגע אנו לא ערים להם.

רשות שדות התעופה מחזיקה מאגר ביומטרי הבנוי על גאומטריה של כף היד 9 – מדובר במאגר התנדבותי.

רשות התעסוקה מפעילה מאגר ביומטרי של טביעות אצבעות, לאוכלוסיה של החותמים על דמי אבטלה, מדובר על מאגר של תוצאות של פונקציית ריבוב ( hash ), לזכותם ייאמר שהם הצהירו שלאחר שנה שבה אדם לא חותם בלשכה, המידע שלו נמחק, וכמובן שמדובר במאגר התנדבותי , כך שמי שלא רוצה יכול להצהיר על כך ולהמתין לטיפול עי פקיד.

ואם כל זה לא מספיק, בימים אלו אנו מצויים בעיצומו של פיילוט לחוק הביומטרי במהלכו אמורים להחליף את התיעוד (תז ודרכונים) לביומטריים ולבנות מאגר ביומטרי של תמונות פנים וטביעות אצבעות (יש לציין כי על פי המכרז לתוכנת ההשוואה שהוציא משרד הפנים בעיניין הזה, מתכוונים אנשי משרד הפנים לאסוף גם מידע על קעקועים וצלקות, דבר שלא הותר לה על פי החוק).

הבחירה בפיילוט עי הממשלה, הייתה על דרך של פשרה כאשר הם ראו את ההתנגדות האזרחית להפעלה של חוק שכזה והבינו בעצמם שמדובר בפרויקט שיכולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על כלל הציבור (יש לדעת כי ההצטרפות לפיילוט הנה על בסיס רצון אישי ואין חובה לעשות זאת).

 

בשורה התחתונהכלל המאגרים הללו נועדו לתכלית מסוימת, והתכלית היא זיהוי של הפרט באמצעים חזקים יותר ממה שהיו נהוגים בעבר.

הטכנולוגיה מספקת לנו יכולת לזהות בצורה חד ערכית כמעט כל פרט , בכמעט כל מקום, בכמעט כל מאפיין (קולי , ויזואלי, מגע וכו‘).

לא כל טכנולוגיה שכזו תוכל לעבור את המשוכה של הציבור הרחב, ולכן נעשים ניסיונות על ציבורים משוללי זכויות למיניהם , שמהווים את סביבת הבדיקה.

ולאחר שהטכנולוגיה שנבדקת נמצאת יעילה מוצאים את התירוץ להכניס אותה אל שאר האוכלוסייה (ראו בהמשך טרור אזרחי” , או זיופי זהותבהקשר של המאגר הביומטרי) , התירוצים הופכים להיות קיצוניים ביותר, כך שלדוגמה קיים ביוטיוב סרטון של הרשות הביומטרית שמדבר על כך שרק המאגר הביומטרי יכול להציל אותנו מפיגועי טרור10.

למעשה המדינה מוכרת לנו את האמצעים הללו באמצעות הפחדה.

(ומה מוכר טוב יותר מאשר טרור או סכנה ביטחונית קיומית11) .

 

 

מאגרים רגישים נוספים

בפרק הקודם כיסינו את המאגרים הביומטריים בעיקר אולם יש לדעת כי יכולות של שליטה, ושינויי התנהגות של אדם, אינם רק פועל יוצא של מידע ביומטרי.

פיקוח אלקטרוני מודע ולא מודענבדוק לרגע את העניין של פיקוח אלקטרוני. ברור שאם ניקח אדם ונשים לו אזיק אלקטרוני , בלי שהוא יהיה מודע אליו – הוא לכאורה אמור לנהוג כרגיל. מאידך כאשר הוא מודע לקיומו של האזיק ולהיותו מפוקח, ההתנהלות שלו לא תהיה ההתנהלות הרגיל – וזה הבסיס לעצם קיומו של פרויקט הפיקוח האלקטרוני על אסירים קלים“.

דוגמה נוספת לכך היא אנשים אשר הולכים לבצע פשע מסוג כזה או אחר. בשנים האחרונות, ידוע כי פושעים מקפידים שלא לקחת עימם בעת ביצוע הפשע טלפונים סלולריים – כלומר על מנת לבצע התנהגות שאינה נורמטיבית , מכוון שהם מבינים שדרך הטלפון הסלולרי יכול להתבצע פיקוח על מיקומם ולפיכך על התנהלותם, הם מעדיפים שלא לקחת אותו.

דוגמאות אלו מראות כי קיים סיכוי של מעל לסביר שיהיה שוני התנהגותי כאשר האדם יודע שיש מישהו שעוקב אחריו ומפקח על מעשיו.

בבסיס הדברים הללו ניתן למצוא את הצידוק לקיומם של פרויקטים פיקוח באמצעות מצלמות על המרחב הציבורי.

לכאורה, המצלמות יכולות לסייע במניעת פשיעה, מעצם החשש על אובייקט שהוא יצולם כאשר הוא יבצע פשע (כמובן שניתן לטעון שבמקרה כזה הפושעים יזוזו לאזורים שאינם מצולמים ) – אבל שוב זה מוכיח שוני התנהגותי.

ניתן לפיכך להסיק כי קיים שינוי התנהגותי אצל אנשים כאשר הם יודעים שהם מפוקחים.

 

התיקון לחוק נתוני התקשורת לפני מספר שנים הועבר התיקון לחוק נתוני התקשורת, תיקון זה מאפשר למשטרה לגשת למידע שנוצר מתקשורת ולקבל אותו מספקי התקשורת השונים, למעשה מדובר על נתוני גלישה סלולרית, נתוני גלישה בכללם, נתוני SMS או שרותי מסרונים אחרים, נתוני מיקום, נתוני שיחות וכיוצב .. יותר קל לומר מה זה לא כולל ..

החוק לא כולל את זה שהמשטרה תוכל לקבל הקלטות של השיחות , לשם כך יש את חוק האזנות הסתר.

המשמעות היא שקצין משטרה יכול בכל רגע נתון לדעת מי היה והיכן היה בהתבסס על המיקום של הטלפון הסלולרי שלו.

 

פרויקט A3 פרויקט A3 המוכר בציבור כפרויקט מצלמות המהירות החדשות הנו בעצם שידרוג מהותי של יכולות המשטרה בכל הנוגע לאכיפה אלקטרונית, למעשה המשטרה חיברה שורה של מצלמות מהירות (בסוף השנה המספר אמור לעמוד על 300 ) למרכז שליטה, אשר ממנו ניתן לשלוט ולכוון את המצלמות, ואליו מתקבלות התמונות המצולמות.

המידע מתקבל ומעובד בצורה אוטומטית לחלוטין , ולמעשה לו נהג ייסע מאילת לקריית שמונה, במהירות גבוהה מהרגיל תוכל המשטרה לקבל תמונה מכל מצלמה שעל פניה הוא חלף.

ובכך תוכל המשטרה לשרטט את את מסלול הנסיעה של אותו נהג.

כמובן, שלשלם כך הוא אמור לנסוע מהר, אולם מכוון שהמצלמות נשלטות מרחוק ניתן באופן נקודתי להוריד ביום מסוים את סף הצילום שלהן ל 70 קמש וכך יתקבלו תמונות גם של מכוניות שנסעו במהירות נורמטיבית, אין הכוונה שכל הנהגים הללו יקבלו קנסות , אולם כך אפשר יהיה לעקוב אחר מכונית ספציפית , גם אם היא לא עברה את סף האכיפה האלקטרוני.

גם פרויקט זה מוכיח לנו שיש שינוי התנהגותי לא מהפיקוח אלא מהידיעה על עצם הפיקוח.

ניקח לרגע נהג וניתן לו לנסוע מתא לבש , הוא ינהג ובסופו של דבר יגיע לבש כאשר המהירות הממוצעת שלו בקטעים השונים של הדרך אמורה להיות דומה, מצד שני ניקח את אותו נהג ונשלח אותו באותו מסלול כאשר הפעם נצייד אותו בטלפון סלולרי עם וויז” , נוכל לראות שבכל פעם שהתכנה תתריע על קיומה של מצלמת מהירות הנהג שלנו מאט את מהירותו .. הוא לא מאט את מהירותו כי צילמו אותו או כי קיים איזשהו אינדיקטור לכך שהוא לא נוהג בצורה סבירה, הוא יאט את מהירותו רק מעצם הידיעה שהוא עשוי להיות מצולם. לא מאמינים ? תעצרו למספר דקות לצד הדרך באזור שהוא לפני מצלמה ותביטו בהתנהגות של הנהגים שעוברים (אם תעשו את זה בלילה , תסתכלו על אורות הבלם של כל נהג שמתקרב למצלמה).

 

פרויקט עיר ללא אלימותפרוייקט עיר ללא אלימות מיוזמתו של המשרד לביטחון פנים הנו פרויקט משותף למדינה ולעיריות שמטרתו למנוע אלימות במרחבים הציבוריים, לפרויקטים הנל קיימים מספר רבדים, אולם אחד המרכזיים שבהם הוא שימוש במצלמות במרחבים הציבורים, גינות, פארקים, בסמיכות לבתי ספר וכיוצב , במסגרת הפרויקט מתקיים מרכז בקרה עירוני אשר אליו מתקבלים התמונות מכל המצלמות, והוא זה שמפקח, בערים רבות ניתן לכרוז לאזרחים במידה ויש בעיה , כלומר אם רואים התקהלות בפארק ניתן לכרוז אליהם באמצעות רמקולים שמפוזרים באותו אזור, ובמקביל לשלוח ניידת שיטור קהילתית.

אני לא יודע מה אתכם, אבל בכל פעם שאני נמצא בפארק או מתחם ציבורי אחר, ואני נתקל במצלמות כאלו שתלויות על עמודי תאורה או על עצים, בשלב הראשון אני תוהה מי מביט בי עכשיו, ובהמשך כל מספר דקות אני שולח מבט אל אותה מצלמה, המודעות לקיומן של המצלמות הללו משנה את ההתנהגות שלי.

 

קנסות חניה באמצעות מצלמות – לאחר שראו בעיריות השונות כי ניתן לפקח על אוכלוסיה באמצעות מצלמות, החלו לשקול שימוש במצלמות על מנת לטפל בעבריינות חניה, כך למעשה ניתן באמצעות מצלמות לזהות את מספר הרכב העבריין , ולשלוח אליו הביתה דוח חניה, הדבר מתקיים כרגע במספר יחסית מצומצם של ערים , אולם לאור יעילות המערכת וצפי ההכנסות הגדול כתוצאה מהקנסות, צפוי כי מערכות אלו יהיו בשימוש עתידי רחב.

 

מצלמות תפעול בתחנות דלק – בפעם הבאה שאתם נכנסים לתדלק את רכבכם בתחנת דלק, הציצו אל גג התחנה, למי מכם שלא מכיר, הוא יראה שם שורת מצלמות תלויות ומצלמות את כל מתחם התחנה.

הרגולטור מנחה את חברות הדלק להפעיל רשת מצלמות אשר מכסה את כל מתחם תחנות הדלק, רשת זו מחברת תחנות שונות , ומעבר לחברות הדלק עצמן, ייתכן ויש גופים נוספים שיכולים להסתייע בצילומים אלו.

 

שימוש בכרטיסי אשראי יש כרטיס מועדון? “ הפכה להיות השאלה הנשאלת ביותר ליד הקופות במתחמי הקניות , אבל מעבר לפרופיילינג שניתן לבצע עליכם, כאשר אתם רוכשים ( לא ידעתם שבמחיר אחוזי ההנחה שאתם מקבלים אתם בעצם מוכרים את הפרטיות שלכם לאותה רשת? ), ניתן באמצעות חברות האשראי לבצע מעקב אחר המקומות שבהם השתמשתם בכרטיס האשראי שלכם.

 

 

אין בכוונתי להמשיך בכל המאגרים הקיימים ובכל הצורות שבהם נאספים עלינו נתונים, אבל אני סבור שעד עתה הצלחתי להוכיח שני דברים מרכזיים.

הראשון הוא שבאמצעות צילומים ביומטריים, ומידע ביומטרי נוסף ניתן לזהות את האדם בצורה שתספק מובהקות די גבוהה.

השני הוא שבשימוש של מצלמות ומנגנונים נוספים ניתן למעשה לנטר את מיקומו ופעילותו של כל אחד.

 

 

 

ילידים ומהגרים– במהלך הכתיבה של כל הסעיפים הקודמים, נתתי מידי פעם את הנקודה האישית שלי, מתי אני עשוי להיות מודע וכיצד מודעות זו משפיעה על ההתנהלות שלי באותו רגע.

עם זאת, צריך לדעת שעם כל המודעות שלי , אני עדיין שייך לדור המהגרים, אולי מקרב אותו דור אני נחשב לאחד שנמצא בקבוצה שמתנהלת כמעט כאילו הייתה קבוצה של ילידים .. אבל אנחנו עדיין מהגרים“.

בראשית שנות ה 90 , החל בארץ להיכנס לשימוש האינטרנט המסחרי, מספר שנים קודם לכן נכנס האינטרנט לאקדמיה והיה בעצם זמין רק לאנשים מתוך האקדמיה.

המשמעות היא פשוטה, מי שהיה ילד באותה תקופה, והיה בעל נגישות לטכנולוגיה, בעצם גדל אל תוך הסביבה הזו (היו ואולי עדיין יש ילדים שלא נגישים לטכנולוגיה ולכן היא לא טבעיתבעבורם, אולם אין ספק שרוב הילדים בארץ נחשפים אליה ובעצם גדלים איתה).

כל מי שלא גדל עם האינטרנט כחלק טבעי מעולמו הוא בעצם מהגרלתוך העולם הזה.

קיימים לא מעט מחקרים ולא מעט אמירות בין ההתנהלות של הילידים (אלו שנולדו אל העולם הזה) ושל המהגרים, אבל בסופו של דבר מדובר בעניין של מודעות לכלים הטכנולוגים, והיכולת להשליך מהם או מעצם קיומם אל העולם שלנו (אני סבור שגם במאבק הביומטרי אנו רואים כי לצעירים יותר קל מאד להתחבר להתנגדות לעומת המבוגרים יותר שצריכים את ההסבר ללמה בכלל להתנגד לדבר שכזה).

 

 

דור המדבר – אכיפה סלקטיבית VS אכיפה מוחלטת.

ננסה לרגע לחדד נקודה מסוימת השייכת לעניין הילידים והמהגרים, והיא בעצם הנושא של היכולת לבצע אכיפה סלקטיבית לעומת היכולת לבצע אכיפה מוחלטת.

ניקח לרגע את החוק שמגביל את מהירות הנהיגה, בזמנו המחוקק ישב וחשב והגיע למהירות מסוימת, שאותה הוא קבע כאשר הוא יודע שלא יכולה להתקיים אכיפה על כל הנהגים, ולכן גם הענישה היא מדורגת, ככל שהחריגה גבוהה יותר, כך הענישה רבה יותר (הקנס גדול יותר), מתוך ההנחה שחלק מהאכיפה היא בצורה של למען ייראו וייראו” .

למעשה כמעט בכל הסעיפים של החוק נוכל למצוא רמזים לכך שהמחוקק, בין אם היה מודע ובין אם לאו, הבין שהאכיפה היא סלקטיבית, והענישה , מטרתה אינו רק להעניש אלא גם לייצר הרתעה.

עכשיו נניח לרגע שפתאום לתוך המציאות הזו , נוחת כלי שיאפשר לבצע אכיפה מוחלטת.

האם ואיזה שינוי כלי כזה ייצור ?

התשובה היא שכל האכיפה הדיגיטלית היא כזו, מבחינת מצלמה דיגיטלית , או כל כלי ממוחשב אחר, אין מקום לטווח ביניים, אין מקום לסלקטיביותבאכיפה יש בדיקה אמפירית של נתון, ותיעוד שלו.

אם עד לפני עשור לא היתה יכולת לבדוק בקטע כביש האם כולם נוסעים 90 ולקנוס את כולם , אלא רק אפשרות לבדוק חלק מהנהגים, בחלק מהזמן ולהעניש רק את אלו שהסטייה שלהם היתה ברורה , הרי שהיום יש יכולת טכנולוגית לאכוף ולתפוס את כל מי שנוהג במהירות של 90.1 , בכל שעה משעות היממה , וגם אם הם יגיעו בכמות של עד 10 רכבים בשניה (דבר שהוא לא אפשרי מבחינה פיזית) – מבחינת המחשב מדובר במשימה מסובכת בדיוק כמו לצלם את אלו שנוהגים 150 קמש.

יכולת שלא היתה קיימת כלל בעבר, קיימת כיום אולם לא נעשה בה שימוש מוחצן או בולט רק על מנת להימנע מתסיסה חברתית כזו או אחרת , אבל מהרגע שהיכולת קיימת, זו רק שאלה של זמן עד הרגע שבו יחליטו להשתמש בה.

למעשה, כל התחום של אכיפה דיגיטלית משנה את היכולת הבסיסית בכל הנוגע לתפישת החוק ואכיפתו, ולפיכך, ומכוון שהשינוי הזה הוא שינוי עמוק – יש צורך לחשוב מחדש על הדרכים בהם אנו תופשים את החוק ואת האכיפה שלו.

יכולות תיעוד והשימור של המידע, הופכים להיות נדבך חשוב בכל הנושא הזה, בצורה שמשנה כליל את תפישתנו.

כל זה בא לידי ביטוי יומיומי בהבנת שכבות גיל שונות באוכלוסיה את החוק ואת יכולת האכיפה, ומהווה עוד סמן להבדלים בין דור המהגרים לדור הילידים.

 

 

הפעלת כלים מהתחום של המודיעין הצבאי – בנוסף לכל הדברים הללו, לאחרונה, התוודענו לרצון של המשטרה, להגביר יכולות של אכיפה אלקטרונית, ולמעשה הוקמה ביחידה הארצית 443 (להב) יחידה שנקראת יחידת הסיגינט של המשטרה, והיו כבר מי שכינו אותה 8200 של המשטרה12.

למעשה, מי מכם ששם לב, לאחרונה, ועם התגברות הנושא של חיסולים כאלו ואחרים עי משפחות הפשע (ועקרונית איננו באמת יודעים אם אכן יש התגברות שכזו או שיש יותר פרסומים בעניין) , התבטא השר לביטחון פנים מספר פעמים בדבר רצונו להגדיר פשיעה זו כטרור אזרחי” , לא סתם הוא כינה זאת טרור אזרחי, הסיבה לשימוש במילה טרור היא שאם אכן זה יוגדר כטרור , הרי שההתייחסות לפעילות זאת תוכל להיות שונה מבחינת הממסד והחוק, כך שבעצם בשונה מיכולות שיש להם כיום, שהנם במידה רבה יכולת תחקור שהם לכאורה off line הם יוכלו לקבל ולהשתמש במספר יכולות שכלל לא היו קיימות במשטרה, ומדובר למעשה ביכולות ביצוע עקיבה במצב של on line דבר שהיה שמור עד עתה לגופים הביטחוניים בלבד (יש לשים לב שלמרות חשיבותה הגדולה של המשטרה היא לא מוגדרת גוף בטחוני) .

על אף שעדיין לא הוגדר כלל קיומו של טרור אזרחי , ולמשטרה אסור לאסוף מידע שכזה או להפעיל כלים שכאלו, מסתבר שכבר מוקמת יחידה אשר תפקידה לעסוק בסיגינט.

סיגינט, הנו למעשה מודיעין אותות, תחום מתוך המודיעים הצבאי העוסק באיסוף מידע על בסיס אותות אלקטרוניים כאלו ואחרים שאנו משאירים או משדרים.

לדוגמה, אם החוק לנתוני תקשורת התיר למשטרה לקבל מידע על האיכון של אדם, הרי שמדובר באיכון שהוא לא מתבצע בזמן אמת , אלא איכון בדיעבד (עד שהמידע נאסף, ועד שהוא מועבר ומחובר ומנותח – לוקח זמן) , בכלים שבתחום הסיגינט, עוסקים באיסוף של המידע היישר מהמקור, ניתוחו בזמן אמת ומתן מענה בזמן אמת לצרכים הללו.

המשמעות היא שיוכלו לא רק לדעת היכן היינו אלא להגיע אלינו כאשר אנו נמצאים בתנועה ולאתר אותנו תוך כדי תנועה.

וזוהי כמובן לא היכולת היחידה. אבל מה על האזרח לומר, כאשר הממשלה שלו מפעילה עליו כלים שהינם נגזרת של המודיעין הצבאי, כלים שעד עתה היו מופעלים כלפי אויביי המדינה.

האם האזרח הפך להיות אויב המדינה ?

 

 

פנאופטיקון ווירטואלי – עד לשלב הזה בעצם תיארנו את המצב הקיים, לטוב ולרע.

הפנאופטיקון של בנתם תאר מבנה שבו ניתן לצפות על אדם ללא שהוא יידע מתי צופים עליו ובעצם עקרון הפיקוח עצמו הוא המרכז (כאשר הוא מאפיין זאת ע”י מאפיינים קפיטליסטים), פוקו מצד שני מדגיש את הפנאופטיקון כמטאפורה לכוח המישטור המודרני המאפשר פיקוח, אידיבידואליזציה, ובידוד.

מהבחינה הזו השימוש בכלים הטכנולוגיים אינם ממשים את כל הפנאופטיקון על פי פוקו אלא רק את מה שניתן לממש בלי ליצור תסיסה חברתית.

בנתם ופוקו התייחסו אל הבידוד , אבל עצם הבידוד מראה ומזכיר לפרט את קיומו של הפיקוח, בעזרת הכלים הטכנולוגים, אין אנו זקוקים כלל לבידוד , באמצעות הפרסונאליזציה של הנתונים והמידע, אנו יכולים לאתר , לאפיין ולשייך כל פיסת מידע לאדם ספציפי, באמצעות כלי הזיהוי ניתן לזהותו בצורה חד ערכית, ובאמצעות כלי הניטור לעקוב אחריו.

למעשה שילוב של כל הכלים שהוזכרו בתחילה וניתוח משולב של המידע שלהם – יספק בידי המשטר את אותו מגדל שנמצא בליבו של הפנאופטיקון , את היכולת להביט אל תוך מעשיו של כל אזרח בכל מקום, בין אם הוא מחובר לרשת ובין אם לאו.

ייתכן ויהיו כאלו שיטענו שכלל לא מפריע להם שהממשל מבצע עקיבה כזו ובתנאי שמטרתו של הממשל הוא לטוב, כלומר לאתר מפגעים, לזהות קיומה של אנומליה ולסייע לאזרח – תמיד הדברים מתחילים מתוך דוגמאות כיצד הממשל יכול לעזור לאזרח (אתם מוזמנים לחפש את הפרוטוקולים של הדיונים על התיקון לחוק נתוני תקשורת, המשטרה טענה שם שבעזרת התיקון היא תוכל למצוא ילד שאבד … הם שכחו לומר שאותו ילד אבוד צריך להסתובב עם סלולרי , ואתם גם מוזמנים למצוא כמה ילדים אבודים נמצאו עי שימוש בכלי זה, לעומת איתורים אחרים), אולם אין זה כלל משנה אם מטרתו המוצהרת של הממשל היא לעזור או לעקוב, עצם קיום המעקב, ויותר מכך עצם המודעות לאפשרות של מעקב שכזה , הם ייצרו את השינוי ההתנהגותי אצל הפרט.

לכאורה שינוי שאולי אמור לשמור על הסדר החברתי, אך בפועל ייתכן שלשינוי זה יהיו תוצרי לווי או תוצרים אחרים אשר ישפיעו על עצם קיומה של הדמוקרטיה.

וחשוב מכך, האם ניתן בכלל לקיים דמוקרטיה במצב שבו לא באמת קיים חופש ?

הרי עצם קיומו של פנאופטיקון ווירטואלי שכזה כמערכת פיקוח שמתיימרת להיות שקופה אך היא לא באמת שקופה כלפי אוכלוסיה שלמה (ילידים) ייצור מצב שבו לכאורה יש דמוקרטיה – אך האם לאחר שינוי שכזה ניתן עדיין יהיה לחשוב על הדמוקרטיה במובן שאנו חושבים עליו היום ?

ובעברית פשוטה, מי שבונים את אותו פנאופטיקון וירטואלי הנם מהגריםאשר חושבים שהציבור הכללי לא רואה את אותו פיקוח (שהרי מנקודת מבטם מה שהם לא רואים לכאורה גם לא אמור להראות עי אחרים), ומה שהם לא רואים הוא שמבחינת הילידיםאותם כלי פיקוח אינם נסתרים , אלא בולטים מאד.

 

באופן כללי, אני סבור שאנשים שהנם מהגרים אל העולם הטכנולוגי יתקשו באיתור כל נקודות המעקב הללו ולעומתם אלו שהם ילידים בעולם הזה יראו זאת ביתר בהירות.

(אגב, גם בדיונים על החוק הביומטרי היה שלב שבו תיארו מצב שניתן יהיה לזהות חולה אלצהיימר אבוד שלא מסוגל להזדהות לבדו).

 

 

מה אוסף ה NSA – פריזם ופרוייקטים נוספים.

חלק מהותי במכלול של ההבנות הללו היתה הדליפה הגדולה של מסמכי סנודן. מי שקרובים לתחום ועסקו או עוסקים בנושאים משיקים וודאי שמעו על פרוייקט אשלון13 ומן הסתם ידעו על קיומם של מעקבים אלקטרונים כאלו ואחרים, ויותר מכך, אוספים של דליפות קטנות הראו שאכן אין עשן בלי אש” , אולם הדליפה של מסמכי סנודן, לא רק שהעמידה באור רחב את כל הפעילות הזו , אלא גם תיקפה (נתנה תוקף) חלקים של הפעילות הממשלתית האמריקאית שלגביה היה חשד או חשש אך לא וודאות.

פרויקט כמו פריזםבעצם הראה שמבחינת הממשל הגמשת הגבולות והשימוש בחברות מסחריות על מנת לאתר מידע – הראו כי לא קיימות כמעט עכבות בכל הקשור להשגת מידע.

האם פריזם כזה אפשרי גם בישראל ?

התשובה היא וודאי שכן , שהרי ממילא המחוקק כבר מעביר בחקיקה מגוון של מידעים לרשויות החוקרות ולמשטרה לטובת מגוון של יישומים.

אולם עד עתה, למשטרה לא היתה יכולת מיוחדת בתחום, הצבא , אשר יש לו ככל הנראה יכולות מיוחדות בתחום , לא אמור לעסוק כלל באזרחים ומהבחינה הזו אינני סבור שניתן לחשוד בצבא, נהפוך הוא, במקרים רבים הצבא, הוכיח בגרות בכל הקשור לטיפול בנושאים דומים או קרובים.

(למרות האמור יש לזכור שגם בימי המחאה החברתית הופעל כלי מודיעיני צבאי על אזרחים ישראלים בלב תל אביב14)

מה שלא ניתן לומר על המשטרה.

לצערי, ההקמה של יחידת הסיגינט החדשה במשטרה מסמלת עידן חדש, גיוס של אנשי צבא לשעבר אל אותה יחידה מראה כי בכוונת המשטרה לבדוק מודל מאד דומה למודל הצבאי.

אני אומר זאת בצער, מכוון שעד עתה המשטרה הוכיחה, לדעתי, את חוסר היכולת שלה לשלוט במידע, וההתייחסות שלה לדליפות היא מגוחכת במקרה הטוב.

לדוגמה, בצבא קיימות מעט מאד, אם בכלל , דליפות וכאשר אלו מתגלות הן מטופלות, מאידך במשטרה הפכו את הדליפה לכלי .. הם רוצים מידע כלשהו מהציבור, אז הם מדליפים מידע מחקירה בתקווה לעשות פישינג למידע חדש מהציבור. הדבר מוכיח שמודעות ואחריות אין להם בכל הנוגע לנושאים של אבטחה ושמירה על מידע , או פרטיות.

 

 

שינוי ההתנהגות כתוצאה מעצם הידיעה כי עוקבים אחרינו.

מעבר לפונטציאל הנזק, ומה עשוי או לא עשוי לקרות, קיימת נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, והיא שינוי התנהגות של אזרחים רק כתוצאה מהידיעה שקיימת בידי הממשלה יכולות עקיבה שכאלו.

המשמעות היא שגם אם המדינה לא תעשה דבר עם המידע הנצבר בידיה, מהבחינה הזו הסוסים כבר יצאו מהאורווה, ועצם הידיעה של האזרחים את הנושא – כבר ייצור שינוי התנהגותי שלהם.

 

למשטר את האזרח.

והנקודה האחרונה שראוי לכתוב אותה והיא קשורה לנקודה הקודמת, היא בעצם שאם אנו כאזרחים מודעים לכך ומשנים את התנהגותינו, חלק מאותו שינוי התנהגות הוא חשש מהצל של עצמנו” , בצורה כזו ניתן למשטר את האזרחים, ובעצם ליצור מחד ריחוק בינם בין הממשל (בידול) , וריחוק בינם ובין עצמם (בידוד) . גם נקודה זו צריכה להיבדק ולהיחקר על מנת שנבין מה היא עושה או עשויה לעשות לנו כחברה.

 

לסיכום

אני סבור שהכלל המידע הזה אמור להיקרא ואמורים לחשוב עליו , ככלל שיחשבו עליו יותר אנשים, אני מקווה שהרעיונות הללו יתפשו אחיזה ויגרמו לפיקפוק של האזרחים במה שהשלטון עושה. אחרת מצבנו עשוי להיות רעוע מבחינה אזרחית.

אסור לנו לשכוח לרגע שככל שמדובר בישראל, אנו מדברים על דמוקרטיה שממילא היא כבולה וחבולה, ראשית היא צעירה יחסית ואין בה את מנגנוני ההגנה (חוקה) או לחילופין מסורת רבת שנים. שנית, היא דמוקרטיה שמאז היווצרותה היא נמצאת באיום קיומי בטחוני (שלה ושל אזרחיה), וב 50 שנים האחרונות היא גם דמוקרטיה שמחד שולטת על עם אחר, ומאידך מקיימת באותו מקום אוכלוסיה , והדבר משפיע על ראיית האזרחים את המדינה, ומהן גבולות המותר והאסור ביחסים שבין אדם ומדינה.

 

 

 

7כל זה מוזכר בהמשך תחת פרוייקטים שאינם ביומטרים.

11כאן ראוי להזכיר כי בספרו האלמותי 1984, גורגארוול כותב על המלחמה שאינה מסתיימת בין אוקיאניה, איראסיה ואיסטאסיה, ככלי שסביבות מתגבשות האוכלוסיות , ובכך המלחמה הופכת להיות כלי של השלטון על מנת להנציח את עצמו.

Share Me
  1. 2 תגובות עבור “פנאופטיקון וירטואלי”

  2. מאת hose בתאריך 15 באפריל, 2014 | תגובה

    חוששני שאתה נותן יותר מדי קרדיט ל’ילידים’. אלו שגדלו למציאות מסוימת מקבלים אותה כנקודת המוצא, דווקא המהגרים שעוד יכולים להבין קונספט של פרטיות, יש להם את הסיכוי הגדול ביותר לראות את הקונטרסט.

  3. מאת ארז בתאריך 13 במאי, 2014 | תגובה

    לגבי מצלמות המהירות יש דיבורים על כך שיתחילו לאכוף מהירות ממוצעת, דבר שנעשה כבר במקומות אחרים בעולם. זאת אומרת מצלמים אותך במצלמה אחת, מצלמים אותך במצלמה שאחריה, מחלקים את המרחק בין המצלמות בהפרש הזמנים בין הצילומים ואם המהירות הממוצעת שלך גבוהה מהמותר אז ישלח דוח.
    מבחינת פרטיות זה אומר שיתחילו קבוע לצלם את כל המכוניות החולפות ללא קשר למהירות שלהן.

השארת תגובה

Protected by WP Anti Spam