האינטרנט – לא מה שחשבתם

17 במאי, 2014 | מאת doron |

השבוע קיבלנו הודעת פקס מבית המשפט העליון.

החלטה בדבר בקשה שביקשנו. לפחות מבחינתי, ההחלטה שמשנה את ההתייחסות שלי לאינטרנט, ויותר מכך, היא מראה מה קורה כאשר מנגנון ממשלתי אחד מנסה להגן על מנגנון ממשלתי אחר.

אין לראות בפוסט זה משום ביקורת על החלטת בית המשפט.

אני, אישית, מקבל ומכבד את החלטת ביהמ”ש למרות שאני סבור שהיא שגויה,מהטעם הפשוט שהיא מייצרת מציאות שהיא פחות נכונה, פחות אמתית ומסובכת יותר.

כלומר הבעיות שההחלטה מייצרת, גדולת מהתרופות שהיא מספקת.

אבל, ראשית, איך זה התחיל.
במסגרת העתירה לבג”ץ כנגד הפרסומים בנושא של המאגר הביומטרי, קיבל בג”ץ את עמדותינו והחליט שעל המדינה לשנות את פרסומיה.
חיכינו חודש ודבר לא קרה.
הגשנו בקשה לבג”ץ בנושא של “בזיון החלטת בית המשפט ע”י משרד הפנים” , ומייד עם הגשת הבקשה (יום אחרי) , החלו במשרד הפנים לשנות את הפרסומים בהתאם להנחיית בג”ץ.
בבקשה עצמה נתנו דוגמאות לפרסומים שונים, ובחלקם הפניות לאתרי אינטרנט של משרד הפנים.
ההחלטה של בג”ץ (לעיניין שינוי הפרסומים ) התייחסה לפרסום שוטף או עתידי, ולמעשה טענו אנו (העותרים) שפרסום באינטרנט הינו פורסום שוטף, שהרי שניתן בכל רגע לגשת אליו.
מנגד טען משרד הפנים שפרסום שהועלה ב 2013 הינו “פרסום עבר”. בית המשפט קיבל את טענת משרד הפנים, והתייחס לפרסומים באינטרנט , אשר הועלו בעבר כאל “פרסום עבר” ולא כאל “פרסום שוטף” , למעשה ביהמ”ש מתייחס אל האינטרנט, או אל המידע בתוכו, כאילו שהוא נמצא בארכיב או ארכיון.

כאשר אני מפרסם מודעה בעיתון כתוב, היא מתפרסמת ביום מסויים (או מספר ימים) , ולאחר מכן העיתון נזרק או שעוטפים בו דגים .. המודעה שפרסמתי נגישה רק למי שמגיעים לארכיון העיתון וניגשים לנבור בארכיב. המודעה לא זמינה לאדם הסביר.
אולם לא כך הוא הדבר, כאשר מדובר באינטרנט, באינטרנט היכולת לאחזר מידע ישן כמו לגשת למידע חדש היא זהה , ובאין תאריך על המידע, אי אפשר כלל לדעת האם הוא ישם או חדש.
אני יכול לתומי לגשת למידע על הטבעת אקסודוס ולחשוב שהיא קרתה לפני מספר ימים אם אין עליה התייחסות לזמן הפרסום או הכתיבה.
לפיכך, בכל הקשור למידע באינטרנט, לא ניתן לעשות את החלוקה למידע שוטף ולמידע ארכיוני , כמו שניתן לעשותה ביחס לעיתונות הכתובה. 

למעשה, כתוצאה  מההחלטה של בג”ץ , וכתוצאה מכך שהמידע הוא “נטול זמן” , עולות שאלות רבות. אם נניח אני אכתוב משהו שמוציא דיבתו של מישהו רעה, ועבר פרק הזמן של ההתיישנות על פי החוק, למעשה אני יכול להמשיך ולפרסם את אותו מידע (לא אשפט בגלל ההתיישנות, ומאידך, אני לא חייב לשנות את הפרסום כי זה “פרסום עבר” ) וכך אדם תמים יכול לראות שוב ושוב בצורה יומיומית ועתידית את אותה הוצאת לשון הרע שלי.
כמובן שדבר שכזה עומד בסתירה לחוק הוצאת לשון הרע.

דוגמא אחרת היא הרצון שלי כנפגע לבקש את הסרת שמי מפרסומים שונים (“הזכות להישכח” כפי שהוגדרה ע”י ביהמ”ש באירופה) , וכתב על כך עומר כביר.

חמור יותר הוא מצב של צו איסור פרסום, הרי בשנים האחרונות נטען לא פעם בנושא של הפרסת צווי איסור פרסום על ידי משתמשי אינטרנט במרחב האינטרנטי, עתה, לכאורה ניתן לטעון שאם פרסמתי משהו וקיומו של צו איסור פרסום הגיע אליי לאחר הפרסום, אני אוכל לטעון שמדובר ב”פרסום עבר” ולכן אין עליי לשנותו.

יותר מכך, מפרסום שהתקיים בשנת 2009 , נראה כי הנהלת בתי המשפט מבינה את הבעיה של שרידות וזמינות מידע באינטרנט והתייחסה לכך בצורה מסויימת (תודה להלמו על הלינק).

ויודגש, כבר למחרת ההחלטה, בתוך משפט הולילנד, ישנה כבר התייחסות להחלטה הזו של בית המשפט (ת”פ 10291-01-12, פרוטוקול עמ’ 9366 שורות 31-33) – כלומר אנו רואים שההחלטה הזו כבר החלה להשפיע.

ולבסוף, מסקנתי היא שבית המשפט העליון החליט החלטה שגויה, שלו היה לנו הכסף והזמן היינו מערערים עליה, אולם מעבר להיותה של ההחלטה שגויה, היא החלטה שעשויה לשנות משפטים רבים ביחס לתחום של האינטרנט וההתייחסות למידע המופיע בו.
בהחלטתו של בית המשפט, אני מוצא רצון להגן על המדינה ומוסדותיה ולהימנע מההחלטה שהמדנה מבזה את בית המשפט.
אין זה אומר שהמדינה ל אמבזה את ביהמ”ש אלא שבית המשפט לא רוצה להתעמת עם המדינה על הנקודה הזו , ובכך הנפיק לנו החלטה שעשויה לייצר מגוון רחב יותר של בעיות.

 

על כך ניתן לומר – ימים יגידו

 

 

Download (PDF, Unknown)

 

 

Share Me

תגיות: , ,

השארת תגובה

Protected by WP Anti Spam