הצעת חוק סדר הדין הפלילי

23 ביוני, 2014 | מאת doron |

בשבוע שעבר קמה קול זעקה בחלק מהעיתונים ואתרי החדשות ברשת.
“המשטרה תוכל לפרוץ לכם למחשב” .
לא נעים, לא נחמד ואפילו מדאיג.
למי שלא עקב באדיקות אחר העיניין, מסתבר שישנה סידרה של תיקונים לסדר הדין הפלילי, אשר עברה בקריאה שניה בשבוע שעבר ועתה מועבר לקריאה שלישית.
בתיקוני חקיקה אלו מנסה המדינה, לתת מענה לנושאים שבהם הם נתקלו בקושי או בעיות, אולם תוך כדי מתן המענה נחצים קווים שלא בטוח שאנחנו רוצים שייחצו.

זכות האדם על רכושו – הזכות לפרטיות.
לכל אחד מוקנות הזכות לפרטיות, במדינות שונות זכויות אלו ונוספות מוגנות על ידי חוקה ואצלינו זכויות אלו מוגנות על ידי שורה של חוקים. יש לזכור כי באותן מדינות שיש להם חוקה, לחוקה יש משקל יתר על החוקים הרגילים.
כיום, המצב הוא שאם המשטרה חושדת בפלוני שהוא ביצע פשע, הוא נכנס למסגרת של “חשוד”, ככזה ניתן לבצע חיפוש בכליו, וחיפוש בביתו , זאת בכפוף לצו של בית המשפט, כאשר אותו חיפוש בחצרו של אדם, צריך שתתבצע תחת צו של בית המשפט, וכאשר האדם, או מי מטעמו נוכח במקום על מנת לוודא שהחיפוש מתבצע בצורה נאותה (לא מזיקים לרכוש ואם רכוש ניזוק יש לסמנו ולרשום זאת), על מנת לראות מה יימצא בחיפוש וגם זאת יש לרשום ועוד כהנה וכהנה דברים.

בשנים האחרונות, רואים כולם, כי קיימת מגמה של קושי בצד של המשטרה והפרקליטות בכל הקשור לפשיעה אשר עוסקת, או מתבצעת על גבי מחשבים, או קשורה לחומר מחשב.
הדוגמה הקיצונית ביותר היתה בתגובתה של המשטרה לתלונה שהגיש בזמנו מנכ”ל משרד הפנים בדבר דליפת מרשם האוכלוסין, תגובת המשטרה היתה סגירה של התיק, והודעה שאין הם מסוגלים לחקור זאת (מי שכן הצליח לחקור ולפתור את הנושא הם החוקרים של רמו”ט).
יש עשרות או מאות דוגמאות שבהם המשטרה כזרוע הביצוע , התקשתה ואף פישלה בצורה חמורה בכל הקשור לתפישת חומרי מחשב או חקירה של פשעי מחשב או פשעים שהתבצעו באמצעות מחשב.
לאט לאט, החלו ללמוד במשטרה ובפרקליטות כי לא באמת צריך תמיד לבצע חקירה אמיתית, לעיתים ניתן להישען על מקורות חיצוניים שונים.
לדוג’, לא צריך באמת להוכיח שפלוני פרץ לאתר כלשהוא בזמן מסויים, די לנו להראות שהתבצעה פריצה ביום ובשעה מסויימים, ודי לנו להראות שאותו פלוני היה מחובר לאינטרנט באותו זמן עם כתובת ה IP שממנה לכאורה התבצעה הפריצה.
ובעוד הפורץ יושב בשקט ומחכך ידיו לאור הפריצה המוצלחת ולאור זה שהוא שינה בלוגים את כתובת ה IP לכתובת אחרת .. אותו פלוני בעל הכתובת IP האחרת יהיה זה שמואשם.
מבחינת גורמי החקירה והפרקליטות מדובר ב”תיק סגור” , אותו פלוני נדרש עתה להוכיח את חפותו.

ההישענות על גורמים חיצוניים כאלו, וההבנה שכולם בעצם צרכני שירות, יצרה בעצם את התיקון לחוק נתוני התקשורת, שבו המשטרה מקבלת נתוני חיבור תקשורת של כל אזרח .. בין אם מדובר בתקשורת סלולארית (וכך גם יודעים היכן הוא נמצא), בין אם מדובר בתקשורת מחשבים (וכך יודעים מה היא הכתובת שלו ) , ואפילו ספקי הטלוויזיה נדרשים לתת נתונים כך שאם יש רישום שאדם החליף אתמול ערוצים וצפה במשחק הכדורגל אנו יודעים שהוא היה בביתו.
אבל לא רק התיקון לחוק נתוני התקשורת, קימים תיקונים נוספים לחקיקה, שבהם המשטרה יכולה לקחת דגימות DNA , שלא נדבר על טביעות אצבעות וגורמים מזהים אחרים מכל נחקר .. כך שגם אם עצרו אותך בהפגנה כי צעקת “ביבי מאנייק” .. עכשיו אתה נדרש לספק נתוני זיהוי חד ערכיים, שישמרו במחשב .. עצם שמירתם במחשב יאפשרו לחוקרים גם בעוד עשרות או מאות שנים לזהות אותך.

אז יש לנו ספקים חיצוניים שנאלצים לספק מידע, ויש לנו יכולות זיהוי חד ערכיות (ביומטריות, ביולוגיות ואחרות ) – וזה עוד פני שנדבר על שורה ארוכה של פרוייקטים שעוסקים בזיהוי .

אבל עדיין המשטרה רוצה להקל על עצמה ולחפשות על חוסר בכ”א , או חוסר בכ”א מקצועי ..
והנה הולכים לתקן את סדר הדין הפלילי.

בעיקרון מדובר על מסמך שמשתרע על 122 עמודים, אני לא קראתי עדיין את כולו אלא את חלקו , וכבר עכשיו אפשר לדבר על מגמות שונות שעולות ממנו.

ככלל, ראוי לומר שאם אתם הולכים לקרוא אותו , אל תתעמקו בדברי ההסבר והדוגמאות יתר על המידה מכוון שכבר בדברי ההסבר מצביעים לכם על דוגמאות שקל להסכים איתן ונראות סבירות לאדם הסביר – וזה כשלעצמו מהווה מלכודת. כאשר באים לשפוט חקיקה, או לחוות דעה עליה, יש דוגמאות שאפשר להראות למה החקיקה טובה, אולם עלינו להתמקד בדוגמאות שמראות את הצד השני – למה היא בעייתית , ואם נצליח לראות חוק שאין בו צד בעייתי , הרי שהוא חוק טוב.
אתן לכם דוגמאות משני חוקים אחרים, בתיקון לחוק נתוני התקשרות , המשטרה הסבירה שכך היא תוכל לאתר ילד קטן (בן 5 ) אם הוא אובד .. אפשר לבדוק כמה מקרים של ילדים בני 5 שאבדו המשטרה איתרה לעומת כמה מקרים אחרים ? (אגב, אתם מכירים ילדים בני 5 שאובדים עם הסמארטפון שלהם ? )
דוגמה נוספת, בחוק הביומטרי , הנחיצות הוסברה בדיון הראשון ע”י נציג של המשטרה שהסביר שאם יהיה צורך לזהות קשיש חולה אלצהיימר – בעזרת הביומטרי הם יוכלו לעשות זאת .. לספר לכם כמה קשישים חולי אלצהיימר הם יזהו לעומר כמה אזרחים אחרים שאינם חולים ?

טוב אז ישבתי לקרוא את התיקון המוצע לסדר הדין הפלילי …. עשרות עמודים שבהם נחרדתי ממה שהמשטרה מנסה לעשות כאן, ואם אשים זאת בפריזמה של החקיקות הנוספות שנערכות כאן (החוק הביומטרי ודומיו), אנחנו יכולים לחשוב שאנו מצויים תחת שלטון חשוך שכל מטרתו היא לדעת עליכם הכל.
כמובן שאם כל הדברים הללו יישמו על “משפחות פשע”, אולי תמצאו לכך צידוק, אבל אם זה מיושם עליהם – זה יכול להיות גם מיושם עליכם, ותחשבו טוב האם הוויתור על הדמוקרטיה שווה את ההגנה לכאורה שהחוק הזה מספק , או שפשוט יותר טוב יותר ונכון יותר להקצות תקציבים למשטרה לטובת פעילות (לא לפנסות שמנות), מה שיפגע ביכולת של פושעים לבצע פשיעה.

אז ישבתי לקרוא את הצעת החוק …. בעיקרון עשרות הסעיפים הראשונים לא מתייחסים למחשבים וניתן להשאיר את הפרשנות שלהם לעורכי דין.
פרק ו’ הוא זה שמתחיל לעסוק בתפישת חומרי מחשב וחקירה שקשורה למחשבים, ולמעשה מדובר בסעיפים 71 ואילך (אני עשוי להתייחס אליהם כאל סעיפי 7x, 8x או 9x .. (שבעים ו… , שמונים ו… ותשעים ו..)
למעשה 30 סעיפים אלו (מ71 ועד 99 ) הם הליבה של העיסוק במחשבים.

ככלל, ואולי זה מעט פילוסופי , גם בהצעת חוק הזו המדינה מתייחסת למידע כאל משהו פיסי , מדובר על “תפישה” של מידע, או “חדירה” למידע, וכבר ניתן לומר שזה עשוי להיות בעייתי כאשר מידע הוא לא ישות פיסית … (וגם את זה צריך להשאיר לעורכי דין).

קיימים מספר הגדרות  שיש לתת עליהם את תשומת הלב:

1. חומר המחשב עשוי להיות בישראל או מחוצה לה. – מבצעים ניתוק מהמיקום הפיסי של המידע.
2. החוק מגדיר “בעל הרשאת גישה” .. כלומר אם נניח מדובר במקרה של חברה שצריך לתפוש את המדיע שלה, והמנכ”ל מסרב לשתף פעולה, יכולה המשטרה לפנות לכל בעל הרשאת גישה, כלומר ייתכן מאד שהלחץ יופעל על האדמיניסטרטור ולא על מי שאחראי על החברה. בתיקון לחוק, בהסבר, יש התייחסות ל 2 הגדרות “בעל גישה” (לדוגמה ספק איחסון דואר או ספק מחשוב ענן), ו”בעל הרשאת גישה” ששם טוען החוק שיש לאדם זיקה למידע ועל פי תקדימים , ניתן לבקש מבעל גישה את החומר על פי רמת הגישה שיש לו.
3. “חדירה לחומר מחשב- חדירה לחומר מחשב הנמצא במחשב, באמצעות התקשרות אן התחברות עם מחשב או על ידי הפעלתו…” – כלומר המדינה מאפשרת לעצמה 3 מצבים שבהם היא יכולה להגיע למידע :
א. התקשרות – כניסה למחשב דרך יציאות התקשורת.
ב. התחברות – חיבור של המחשב למערכת מחשב אחרת עלמנת להוציא את המידע
ג. הפעלה – הפעלת המחשב.
* יש לשים לב שהמדינה מתייחסת לחומר מחשב ככזה שמצוי על המחשב, כלומר אם חומר מחשב אינו מצוי על המחשב ההתייחסות אליו (אני מניח) היא כאל חפץ רגיל בתפישה של חפצים.

לסיכום נושא ההגדרות, המדינה מתכוונת להתיר לעצמה לגשת לחומר המחשב שמצוי על המחשב במספר צורות גישה (כל צורות הגישה) בין אם המחשב נמצא בארץ ובין אם לאו .. ויותר מכך היא פונה לבעל הרשאות הגישה על מנת שיספק לה את הגישה, כלומר אם פלוני הוא בעל משרד עו”ד, עשויה הממשלה לפנות לעובדיו או לקבלני המשנה שלו שהינם בעלי הרשאת גישה על מנת שהם יספקו את הגישה למידע .. (נקודה זו אינה ברורה לי מספיק ויש לוודא את המשמעויות שלה מול עו”ד).

כמו כן קיימות מספר פעילויות שהמחוקק מתיר למשטרה לבצע בחומר מחשב:

המצאה, שימירה, ותפישה:
1. המצאה או שמירה של חומר מחשב, ובכלל זה חומר מחשב עתידי (כלומר לא חומר שיש כרגע אצל האדם).
2. אותו דבר כמו 1, רק שהפעם זה מופנה לספק שירות. אין חובה להודיע לאדם שהמידע שלו כרגע נתפש על ידי המשטרה , במקרה של ספק שירות, ישקול בית המשפט כן להודיע לחשוד .. גם במשקרה הזה , ניתן ןהוציא צו על מידע עתידי.
3. סעיף 77 מסדיר את הנושא גם ביחס למסרונים למינהם .
4. סעיף 79 , מסדיר את הנושא במקרים דחופים, ומסדיר מי הם בעלי התפקיד והדרגות במשטרה שיכולים להורות זאת – כלומר ללא צו של בית המשפט, ולמעשה בחלק מהמקרים גם ללא יידוע של החשוד, בא כוחו או מי מטעמו.

חדירה לחומר מחשב:
1. החדירה למחשב תתבצע עם צו בית משפט למעט במקרים שבהם התיר החוק לחזור לחומר מחשב ללא צו.
2. עילות למתן הצו: חשד סביר שנעברה עבירה, חשד סביר שעומדת להעבר עבירה, איתור חומר מחשב הקשור לעבירה – כלומר כאן סגרו בערך את כל חומרי המחשב הקיימים.
3. סעיף 83 עוסק במתן הצו לספק השירות של החשוד.
4. גם כאן המשטרה מגדירה “מקרים דחופים” שבהם היא לא תזדקק לצו ובכך מאפשרת לעצמה להגדיר כל מקרה כדחוף ולייתר את הצורך בצו.

ציטוט לתקשורת מחשבים:
1. בסעיף 89 המשטרה מתירה לעצמה לצוטט “אגבית” לתקשורת מחשב בלא שהדבר ייחשב על פי חוק האזנות הסתר.

חדירה לחומר מחשב בהסכמה:
1. סעיף 90 , עוסק במצבים שבהם “בעל הרשאת גישה” התיר לחדור לחומר מחשב ולפיכך המשטרה לכאורה לא צריכה צו של ביהמ”ש .. אבל מדובר כאן בסוג של “תעתוע”, מהסיבה הפשוטה ש”בעל הרשאות הגישה” אינו בהכרח “בעל המידע” או “האחראי החוקי למידע” , כולם נתקלו בצורה כזו או אחרת בשימוש במחשבים בשוק העסקי . ברור לחלוטין שמנהל הרשת (אדמיניסטרטור) , או עובדיו, או טכנאים ברשת, או אנשי אבטחת המידע, כל אלו הינם בעלי “הרשאת גישה לחומר מחשב” האם זה אומר שמות רלהם לתת את החומר ?
לכאורה, אם פלוני מבצע עבודות מיחשוב לחברה ועקב כך הוא נדרש להרשאת גישה, אין הדבר אומר שהוא הבעלים של המידע או בעל הזכות לעשות משהו במידע ו/או להעבירו לאחר .. המחוקק כאן , בעצם כן מאפשר זאת .. המשמעות היא שהמידע של כל החברות הקיימות חשוף לא רק באמצעות צווים על הדרג הניהולי , אלא גם במצבים שבהם אותו פרוייקטור או אותו עובד השתכנע שהמשטרה צריכה את החומר והוא נותן לה אותו .. (ייתכן שאז הוא חושף עצמו לתביעה אזרחית .. אך זה עסק אחר).
יצויין שיש בסעיף מספר סייגים ביחס לספק שירות חיצוני , או עובד שהגדיר חומר מסויים כפרטי (ואז מעבידו לא יכול לתת את ההרשאה לגשת אליו ) (אבל מי מכם מגדיר רשומות בסמרטפון כרשומות פרטיות ? )
2. סעיף 91 מאפשר למצעשה לייצר צו שבו ביהמ”ש יתיר למשטרה לחדור למחשב בלי ידיעתו של בעל המחשב (ביחד עם ההסברים בהקדמה, למעשה יכול ביהמ”ש לאפשר למשטרה לפרוץ למישהו למחשב) .
3. סעיף 95 מגדיר כי במידה והמחשב או החומר שבו מוגנים בסיסמה או במפתח הצפנה, ניתן להורות למחזיק המפתח או הסיסמה לספק אותם , אם אותו אדם סירב לתת את הססמה או המפתח הדבר ייזקף לחובתו בכל הקשור למשפט ולחומר הראייתי העומד כנגדו (“חיזוק למשקל הראיות של התביעה”) – המשמעות היא שבמקרה כזה האדם צריך עתה להוכיח את חפותו תחת זה שהתביעה תוכיח את אי חפותו.

לסיכום, התיקון בחוק סדר הדין הפלילי, משנה מהותית את כל ההתייחסות לחומרי מחשב במספר הקשרים.
המדינה מבינה כי חומרי מחשב ומחשבים משמשים זירה לביצוע פשיעה (בין אם ממחושבת בלבד, ובין אם משתמשים במחשבים לסיוע לפשיעה אחרת) , אולם המדינה מתקשה לתת לכך מענה ברמת הטיפול – תחת זאת מנסה המדינה להעביר חוק אשר פוגע מהותית בזכות לפרטיות, בחזקת החפות ובזכות של בעל מידע על המידע עצמו.
כל זאת על מנת להשיג הישגים שאינם מוגדרים בצורה מובהקת בחוק אלא כלליים דיים על מנת להכיל כל הישג שהוא (וגם אי-הישג), יותר מכך, לא צריך יותר מידי סיבות לביצוע השגרות הללו, מספיק כי פלוני הוא חשוד בעיני המדינה והנה ניתן להפעיל עליו את כל הסנקציות הללו.

 

קישורים רלוונטיים יתווספו בהמשך.

Share Me
  1. 5 תגובות עבור “הצעת חוק סדר הדין הפלילי”

  2. מאת b בתאריך 29 ביוני, 2014 | תגובה

    מה היה המצב עד לאותו תיקון?
    אם אתה נחשד בביצוע פשע המשטרה לא יכלה לתפוס את ציוד המחשוב שלך ולחטט בו?

  3. מאת doron בתאריך 29 ביוני, 2014 | תגובה

    בוודאי שיכולה. היא צריכה ללכת לבית המשפט על מנת להוציא צו… ולאחר מכן היא עושה זאת, כאשר אתה, או בא כוחך, או מומחה מטעמך יכול להיות נוכח בבדיקה.
    אולי זה קצת פחות נוח למשטרה, אבל זה הרבה יותר בטוח לכולם.

  4. מאת b בתאריך 30 ביוני, 2014 | תגובה

    אה, הבנתי.
    אז ההבדל הוא בפירצה שבה דה פאקטו המשטרה יכולה לקחת מידע ללא צו אם היא מאתרת טכנאי מחשבים.
    ובעובדה שמעתה החשוד או מי מטעמו לא חייב להיות נוכח בבדיקה.

    זה אולי יעיל נגד תאגידים שמחזיקים אדמיניסטרטורים באפון קבוע אבל אני לא רואה איך זה יעזור נגד “משפחות הפשע” או עבריינים בודדים…

    תודה.

  5. מאת doron בתאריך 30 ביוני, 2014 | תגובה

    הם יוכלו לפרוץ מרחוק ..

  6. מאת b בתאריך 2 ביולי, 2014 | תגובה

    תודה.
    די מזעזע. בעיני המחשב הוא שלוחה של המחשבה ולפיכך *הרבה* יותר רגיש מבחינת פרטיות מאשר בית, אבל לפי מה שאני מבין מהפוסט הם הוסיפו תנאים שלא מתאפשרים אפילו בחיפוש רגיל בדירה של מישהו.

השארת תגובה

Protected by WP Anti Spam